בשבוע האחרון, אדם שאינו מיומן במיוחד בשם ג’רמי Hunt התערב בנושא הסקסינג של מתבגרים, והביע דעה שביכולתה להיאבק בבעיה זו באמצעות טכנולוגיות. הוא טען כי ניתן לחסום שליחת תמונות עירומות בטלפונים של מתבגרים מתחת לגיל 18, או להשתמש במסנני שפה כדי למנוע תעלולים ברשת כגון בריונות מקוונת, ומכך לכאורה למנוע את התופעה לחלוטין.

“יש הרבה הוכחות לכך שתעשיית הטכנולוגיה, אם תרצה בכך, יכולה ליצור פתרונות חכמים מאוד,” הוא הבעיר, תוך התייחסות שאינה מבוססת על ידע שלם וחדות מחשבה.

אנשים טובים ממני כבר הסבירו למה זה רעיון מופרך, ומה גם שגם אם זה היה אפשרי מבחינה טכנולוגית, זה חלק מהתמונה שאינה מציאותית ולא פרקטית. במבט רחב יותר, מדובר בעוד ניסיון לקטוע את התופעה במקום להתייחס למקורה, לצורך לחקור ולהבין את ההקשר הרחב יותר של ההתנהגות והמציאות החברתית.

האם הטכנולוגיה יכולה באמת למנוע את הצורך המיני של מתבגרים?

כאשר הייתי ילד, ההתנהגויות שקרובות למה שנחשב היום סקסינג היו בעיקר חיזור ומגעים גופניים — חלקם בטלפון ויותר מזה במפגש פנים אל פנים. חבריי ואני היינו מסתובבים בכנופיות קטנות, מתעסקים במעשיות פשוטות ודורשים את הפינה הקטנה שלנו בתוך חצרות השכונות, לעיתים קונים סיגריות זולות או מיץ אלכוהולי לא איכותי. לפעמים שותים אלכוהול בגיל צעיר ומבלים עד שאפילו תומכים בתמימות של המרד והאהבה, עד שהגיע הזמן לחזור הביתה לשולחן ולחלום על עוד הרפתקה למחרת.

גם אז, אם תעשיית הטכנולוגיה הייתה בוחרת לייעץ, ייתכן שהיו מוצאים דרכים להרתיע את הצעירים, כמו מצלמות סתר שהיו ממוקמות בנקודות אסטרטגיות בכל המגרש או ברחבי השכונה כדי לתפוס את המתבגרים בפעילות שאינה מתאימה. ככל שהטכנולוגיה הייתה מתפתחת יותר, היו כנראה משווקים מכשירי ריגול לוהטים להורים, שמודדים ומקליטים את כל שיתוף הפעולה הגופני והרגשי של צעירים, במטרה להרתיע או לרסן את יצריהם.

גם אמצעים כמו בקרה במחשב היה אפשריים: קבצים המשודרים ומעקבים אחר הקשות מקלדת, תיבות דיון סגורות ומכשירים אחרים שהיו מאפשרים לפקח על הפעילות המוצפנת של הצעירים ועל השיחות האינטימיות שלהם. כל זאת על מנת לנסות ליירט את ההתנהגויות המיניות הטבעיות שלהם, ולהרחיק אותם ממרחבי ההכחדה של חוסר הבגרות והחיסרון הבסיסי של רגעי ההתרגשות בגיל צעיר.

מי אנחנו מנסים להגן עליהם?

הפתרונות שהוצגו לעיל – הטכנולוגיים ככל שיהיו — היו לכל הפחות אפשריים מבחינה טכנולוגית, והייתה להם השפעה על צעיר כמוני, אולי מונעים ממנו לעשות דברים שהוריו לא היו מרוצים מהם. אך מצד שני, כל הפתרונות האלה היו גם בלתי אפשריים ליישום במלואם במערכת היחסים ובחינוך שאנחנו מקבלים כהורים, כי אם היו מוצעים לאמי כשהייתי בן 14 או 15, היא כנראה הייתה צוחקת או בוכה על חוסר הבנתה ומבוכה.

היא עוד הסבירה לי שלא עלינו לחדור לפרטיות האישית של בני נוער, מכיוון שהם זקוקים לסוד החשוב שלהם, וגם כדי ללמד אותם על החיים, על איפוק ועל אחריות. ההורים צריכים לתת הזדמנות לצעירים לגדול, לנהל את רגשותיהם וללמוד להבחין בין טוב לרע בדרכם. אמנם ההורים יכולים לבדוק את יומני הכתיבה או לשוחח בכנות, אך לא לחדור לפרטים באופן אוטומטי ומוחלט, משום שלצעירים יש זכות לפרטיות, חלק בלתי נפרד מהבגרות שלהם.

מה עלינו להגן בעצם?

כשמדברים על פעילות מינית, מה אנו באמת מנסים להגן מפניו? האם זה מפני החשש שיפגעו בהם או יפגעו באחרים? נראה כי ג’רמי Hunt מעוניין פשוט למנוע מהם לגלות או לשתף באמצעות הסקסינג, כי הוא חושש שמניעיי היצר שלהם ייתפסו כמאיימים. אך באם זה היה אפשרי, מדוע שנרצה באמת להגן עליהם מלהיחשף למקומות טבעיים ואוניברסליים של חוויות רגשות ותחושות?

הגנה אמיתית צריכה להיות מפני ניצול או פעילות לא רצויה, כמו פרסום תמונות עירומות בתמורה לנקמה, או שיימינג ברשת — מצבים שניתן להתמודד איתם באמצעות חינוך נכון ומודעות, ולא על ידי חסימות טכנולוגיות. זה תהליך שמצריך להקנות להם כלים להבין את ההשלכות של מעשיהם, להחליט מה הם רוצים ומה לא, ולפתח יכולות להתמודד עם קשיים כאשר הם מתרחשים.

הדעה המתנוססת כאן היא שהסקסינג — לא יכול להיות הדבר שהפחיד כל כך את Hunt. הוא מפחד הרבה יותר מעניין שיש ל teens את היצר, הרצונות והקשר לתחושות הגוף, וגם מיכולת ההבנה והמידע שמאפשרים הכלים החברתיים והחינוכיים. במקום לחפש אמצעי טכנולוגי שימנע מהם לגלות ולחקור, עלינו להמשיך ולחנך אותם להבין את התחושות והערכים שמסביבן, ולהכיר את הסיכונים וההסברים בצורה פתוחה ומושכלת. זהו תפקידנו כהורים, כמחנכים וכחברה — לא לעצור את הרגשות ולהסתיר את המידע, אלא להעניק כלים שתאפשר להם לגדול בביטחון ובבגרות.