שישה גברים לובשים חולצות או טי-שירטים, ערומים מחלקו התחתון. אני עצמי לובשת חולצה קיצית רכה מבד כותנה, ללא חזייה, ללא חוטיני, ללא מכנסיים או גרביים. אנחנו ההפך הגמור מלהיות ערומים חלקית בחלק העליון – אנחנו לבושים במדי משחק, שמתאימים במיוחד למשחק שמתכננים לבצע.

ברור לי בדיוק מי הם ששת הגברים הללו – לזהות שלהם, ממה שהם מחייכים, איך הם נראים. אני לא בטוחה למה אני מספרת את זה – זה לא משנה איך תראה דמיונך על הגבול של זה, אך זה כן רלוונטי לתוך ההמשכיות של הפנטזיה. כל הגברים האלה הם אנשים שאני מכירה, דמויות מוכרות לי, והבטחתי לעצמי שאני אוכל להבחין ביניהם בקלות – גם מתוך רשימה של שמות, וגם בהמשך, בזיהוי על ידי התבוננות בפרצופים שלהם.

ובדיוק לשם כך אני כאן – כדי לתאר את המשחק, פחות או יותר, באופן מפורט. זה דומה במשהו למשחק הישן שזכור לכולנו, משחק חדרי אירוח, שלעיתים נקרא על שם המקום – למשל, “משחק הכיסאות” – או בשמות אחרים, כשהעיקר הוא הפשטות והכיף של משחק קלאסי שיאפשר לצחוק, להתגרות, ולהזדקק למעט תעוזה. במשחק הזה, אחד מתבקש לעטות עין, להחזיק כרית, ולעמוד במרכז חבורה של כיסאות מסודרים במעגל. הנשפט מסתובב במשך מספר פעמים כדי שלא יוכל לדעת לאיזה כיוון הוא פונה, בעוד כל השאר מתחלפים במקומותיהם. אחר כך, הוא מטייל לעבר מישהו במעגל, מניח את הכרית על ברכיו, ומשב בעצמו. האדם שבישבו עליו משתחרק כמו חזיר, והמשחק הוא שהנבחן צריך לנסות לנחש את מי ישב עליו – ומכאן מגיע גם הקשר המוזר והמטופש של המשחק.”

משחק ללא תחתית: איך משחקים אותו

בעיקרונים, מדובר על שישה גברים, ערומים מחלקו התחתון, ואני – גם כן. עם עין אחת שמוטה, כמה כיסאות, וחוסר בכרית – פשוטו כמשמעו. המשחק הזה אינו בהכרח קשור לסקס, אך סביר שהדיון יוביל לשם. אם הייתי רוצה לקבוע משחק דומה אך עם מטרה של יחסי מין, הייתי בוחרת מצבים מסוג אחר, שבהם אפשרות ההחלקה והחבוטה תהיה פחות מורכבת והגיוס להיות גורף יותר.

במקום, הייתי מציגה את הגברים עומדים נגד הקיר, ערומים חצי-מחוספס, עם גבם מונח על משהו, ובאוגרתם מאחורי מסך שהן זקופות, כך שאוכל להחליק לאורכם אחורה, ולחוש את הגוף החם והקשיח שלהם. המטרה היא לחוש את היציבות והעוצמה, ולעשות זאת באמצעות תנועה עדינה, שבה אני שמסתובבת ומחפשת אחר הגבר המושלם – לגמרי, למגע הקטן והמדויק שיתרום לחוויה.

בעיקר מדובר בלהרגיש את ההבדלים בשריר, במרקם, וללקט את ההבחנות הקטנות של איך הגוף של כל אחד מהם מחומם, זז, והיכן נמצא הקצה של הזקן או של הפרס. כל זאת, בתור משחק שנועד לבדיקה, בין מותחות גלישה, מבלי לגעת יותר מידי, אלא פשוט לחוש, לגלות ולהתנסות – כל זה, תוך כדי שהגברים מנסים להסתיר את ההתרגשות, שומרים על הבעות פנים קהות, ומנסים לא לחרוק בשיניים או לעשות ריקוד של תמים מול הגרביים המוסריים של החוויות הזאת.

המשחק כשהוא מסתיים – החלק המיניים

זה כבר הזמן, כשאני מצליחה להבחין מי הם הגברים שנמצאים מולי, להגיע לשלב הבא – היכרות אינטימית יותר. בעודם עטים בפני עיניים מכוסות, ואני עדיין ערומה מחלקי התחתון, אני מועברת מחבר לחבר, והם מצידם מנסים לדמיין אותי במקומות הכי אינטימיים של הגוף, מקרבים את הידיים אל היצרים שלהם, ומנסים לנחש מי מהם הוא זה שיבוא לגעת, לחוש, ולרפד את הרגעים עם גירויים שנולדים מתוך העור והחושים.

הכל כאן, כמובן, בפסיכולוגיה של ההנחות והמשחק, וגם בהרגשה של ההתרגשות – כאשר כל גבר מנסה לטעון שהוא זה שיודע בדיוק איך לגעת, מתי לגעת, ואיך להרגיש את ההבדל בין כל אחד ואחד, תוך כדי שהוא מנסה להוציא ממכם את ההוכחות לזהות שלו. הזיהוי המושלם – או חוסר היכולת לזהות – הופך את החוויה לייחודית והרפתקנית, ומגביר את גודל ההנאה.

ובהמשך, כשכבר נדמה שאני מבינה מי הוא מי, מפני שאני מזהה את הקולות, הבעות הפנים, ואת התנועות של הגוף, המשחק הקולקטיבי הזה מתפתח לידי סשן אחרון, שבו כולם עוסקים בלגעת, לחדור, להרגיש ולהזיות. כל אחד משולב בתוך ההרפתקה, ומנסה לבלבל אותי – לנסות לגרום לי לחשוב שהוא מישהו אחר, או שכמי שנמצא לידי, זה לא זה שחשבתי. כך, כל גבר בפגישה הזו מנסה לייצר את הערפל הכי עבה שאפשר, כדי שאני לא אדע מי הוא באמת, והסוף – מבלי שאהיה בטוחה – הוא ששוב, החוויה תישאר זכורה מאוד, והשמות לא ייזכרו כלל.

החוויה הסופית היא של חוסר ודאות, התמזגות ומעט בלבול שמעצימים את ההתרגשות. בסופו של דבר, קולות, ריחות, ומגעים – אלו הם הדברים שיקבעו האם אני מזהה נכון – ומי מפלרטט איתי עכשיו באמת.