הפוסט השבועי הוא מבלוג של אדם אנונימי שנמצא בתהליך עלייה במשקל והאכלה, ומבקש לשתף בניסיונו האישי. תהליך זה מרגש אותו מאוד והוא מתאר בתובנותיו את החוויות והתחושות שמגיעות עם קווייק זה – משמחות הגידול במשקל ועד לסיכסוכים הפנימיים והחיצוניים הנלווים אליו. כבלוג אורח, זה עבורי כבוד גדול שהוא בחר לשתף את סיפורו כאן – אנא השאירו תגובה כדי להודות לו על הפתיחות והכנות.

גיינר ומאכיל: קוייק וכרות

פני עטופים בריבת תות, סוכר וכיבדים. אלוהים, מה אני עושה לעצמי? מכה על בטני מחזירה אותי לתשומת לב. “תאכל את זה, חזיר”, הוא משמיע בקול. הזין שלי כבר מתכווץ בהנאה כשהוא דוחף עוגת דונאט לחמי שנדמה שזה מעבר לסימולציה של פנטזיה.

___

אני נחשב למי שמוגדר בדרך כלל כ’גיינר’ – מישהו שמתעניין בהעלאת משקל, עם או בלי עלייה במסת שריר, ו’מכיר’ – מישהו שמעודד, תומך ומחזק את האחרים בתהליך. המושגים האלה מורכבים יותר, כמובן. קוראים לי ‘גיינר’ כי אני רוצה לעלות במשקל, ולעיתים קרובות אני גם משמש כ’מכיל’ – מישהו שמעודד ומעודד אחרים לעלות במשקל. בתוך קבוצה זו קיימות רפטציות ספציפיות – ‘מעודד’ נעשה לעיתים קרובות יותר תומך מבחינה רגשית ומעשי, בעוד ‘מכיל’ מצביע על תפקיד פעיל ודומיננטי יותר. אוהבי נפח מעוניינים יותר בהגדלת היקף הבטן מאשר בהעלאת משקל באופן כללי. גיינר יכול לנסות במודע לעלות במשקל או פשוט לנהל פנטזיות בנושא. ככלל, הגורם המשותף לכולם הוא ההנאה מגידול הגוף – אנחנו רוצים עוד, יותר גדול, יותר רחב.

התחום הזה יכול להיראות לך מוזר (וכמובן שגם לי לפעמים), אבל זו חלק בלתי נפרד מהזהות המינית שלי מאז שאני ילד. הזיכרון הראשון שקשור למיניות שלי הוא מהתקופה שהייתי קטן – אמא הייתה מקבלת עיתונים חינמיים מחברים וקורא אותם באמבטיה. למשל, סיפור על ירידה במשקל עם תמונות לפני ואחרי, שבמרכזן בטן מלאה וגדולה – והן מלאו אצלי תחושות של קינאה וחיבה. רציתי להיות כמו אותן דמויות גבריות מושכות, והחזקתי כריות מתחת לחולצה כדי לדמות את זה. אפילו בגיל preteen ידעתי שלחברה תיראה מוזרה, והיום זה יותר ברור שיש כאן קונפליקט חברתי – מחד, הרצון לתהילה ולהבנה עצמית, ומאידך, המבטים והחוקים של החברה המנסות להדביר את הפנטזיות האלה. זה תמיד היה חלק ממני, גם אם לפעמים אני מתבייש ומסתיר.

תהליך העלייה במשקל מכניס אותך לסתירות עם החברה והציפיות החברתיות. אנחנו מתבקשים לשמור על בריאות – כלומר, להיות רזים ומרשימים, כשברוב המקרים גם הגקנים הולכים לחדר כושר ומנסים לשפר את המבנה הפיזי שלהם. הקריטריונים ליפה ולמושך משתנים בין מגזרים – נשים, גברים הומואים, וכלל החברה. יש מחקרים רבים שמראים כיצד התדמיות המהוות אותנו בתקשורת משפיעות על תפיסתנו העצמית, על הערכה העצמית, ועל ההיבטים המיניים שלנו. קיים מאבק מתמיד בין הרצון לשמור על בריאות הפיזית והנפשית שלנו, לבין הצורך בהכרה חברתית, באישור הסביבה, ובתחושת שייכות. הפחד שיבחינו בנו, או שנפסיק לזהות עצמנו כמו שאנו רוצים, הוא חזק מאוד ולעיתים משפיע על ההחלטות שלנו – גם על הנטייה לנהל יחסים זוגיים שבהם חלק מהפנטזיות שלנו לא מתממשות באופן פתוח. באינטרנט, שם מרבית הקהילה שלנו מתקיימת, אפשר למצוא קהילה תומכת ופורצת גבולות, אך גם לטרוגים, תופעות של ניצול ומשטור, והחשש לחשוף את פנינו במרחב הוירטואלי. לא מעט מם –וצריך להבין – כולם פוגשים את תהליך ההחלמה והקבלה העצמית.

הפחד הזה מתבטא גם בעת מפגשים בחיים האמיתיים, ביחסים קרובים. נשאלת שאלה – האם נרצה להסתיר את אהבתנו לעלייה במשקל מחשש שבן הזוג ינטוש אותנו? או אולי הפחד שמא ההפך לפחות מושך, והוא ירצה לרדת במשקל? האם שיתוף הרצונות והמיניות שלנו מעלה את הסיכון להיתקל בזלזול, בביקורת, באי-הבנה? הפחד מפני דחייה משפיע עלינו מאוד, ולעיתים אנחנו שוקעים באורך רוח של יחסים רעים כדי להימנע מלהתמודד עם האמת. זה קונפליקט פנימי, שבמרכזו עומדת תקווה וחשש מגילוי, והפחד שמא לא נאהב בדיוק כפי שאנחנו.

קהילת הגיימרים והמאכילים אינה חסרת בעיות. תחרותיות מובנית על פי יופי, עד כמה נרשמנו או הצלחנו לעלות במשקל במהירות, יוצרת היררכיות – המושכים ביותר, היפים ביותר, המפורסמים ביותר הם הסטנדרט שאליו השאר משווים את עצמם. גם אם רבים חשים חוסר בטחון, הם מנסים להציג את עצמם באופן המיטבי – זה מוביל לתקריות של ‘חזרה’ ו’חוסר יציבות’._PROFILE: חובבי מראות גדולים ושינויים תכופים, חלק מחברי הקהילה ירגישו שהם צריכים לקטוע ולחזור על מנת למצוא את השביל הנכון עבורם, והביטוי ‘חזרתי שוב’ נפוץ מאוד.

שואלים למה אנשים עוזבים את הקהילה, ומדוע הם חוזרים? מה המקור לאטרקטיביות של התהליך? אחד מהמרכיבים המרכזיים הוא תחושת הריגוש שבפריצת טאבו – לחולל שינוי בגוף שמתנגז עם נורמות החברתיות. אני עצמי תמיד הייתי מרדני, ומה יותר כיף מלקחת חלק בהפרת הכללים החברתיים? גם היבט הדומיננטיות והשולטות מובנה – לשלוט בגוף של מישהו אחר, ולעצב את הגוף שלך כרצונך. זהו סוג של כוח, שמנוגד לאידיאל של בניית גוף טכני, קעקועים או טבעות – אלא מעוררות את המימד האינטימי והחושני של המהות, של הביטוי העצמי הבסיסי. ההנאה שבלהיות בגודל, בהרגשה של עוצמה, בתנועות חדשות שמגיעות עם הגוף שנמצא בהליך שונה. להרגיש את המשקל שמושך כלפי מעלה, ולהיות גדול יותר מאחרים. ההתרגשות שמגיעה כשהבת זוג שלך מקריבה באושר את עצמה לפנטזיה – על ידי הלחיצה על הבטן שלך, או כשהיא מטפסת עליך, כשהבטן שלך נוגעת לעורף שלה, והידיים מחפשות לגעת ולחוש את העומק והחיות. דוגמה נוספת היא רגע ההישג של אותו “מאכיל” שנפרד מבעודף, אחרי שאכל את הפיצה השנייה, ומביט בנחת ובגאווה כלפי שותפו המוגדל, המוֹנֵה ופוחמת בו לידו, או כשהוא מרגיש את ההתרגשות במגע עם הכרס שהתרחבה.

התחושות המתוארות מזמינות אותנו לחוויה של עונג שמערבבת רגשות של גאווה, תשוקה, מוות על המודעות של הגוף והחושים, ושם עומדת ההתמודדות עם רגשות הבושה והאשמה. הרגש של שביעות הרצון מהאכילה, מריבוי המשקל, ומכישלון של הקריטריונים החברתיים, בהתמודדות עם התסביך של הגוף המושלם. הרצון לעונג לפעמים מופרק על ידי רגשות אשמה גדולים, שמתחילים במאמץ ליישב בין ההנאה לכאב, לסכנה ולביקורת העצמית הבלתי נמנעת. לעיתים, הכאב והבושה הופכים לחלק בלתי נפרד מהחוויה – היכולת לקחת את המצב הקשה ולמצוא בו עצמה של עונג ומרד. כיצד, למשל, הפגיעה בעצמך מתוך רגשות של אשמה יכולה להפוך לסרט מרהיב של תאווה לוהטת? דוגמה: משפטי זלזול מזרקוב ברחוב – ‘תראה את זה, גמייסי, תראה כמה אתה גדול כשהולך בחוץ’, יכול להוביל לטקס של חשיפה ושל פורקן, בין כאב לתשוקה.

בהשוואה ליחסים BDSM, שגם הם כוללים מרכיבים של שליטה ושליטה עצמית, יחסי גיימר ומאכיל נוטים לעיתים להיתפס כקשר שנמצא במרכזו פגיעות והתעללות – תיאוריה שמאשימה את הצד הפעיל בהפעלה של מניפולציות והתעללות. אך זהו מיתוס, שכן רוב הקשרים הם שיתופיים, ארוכי טווח ומבוססים על הסכמה והדדיות. ההבדל המרכזי טמון באיזון – בין הקצב, הסוג והעומק של הקשר והיחסים, תוך שמירה על גבולות ברורים ומודעים.

ההחלטה על ההמשך או הפסקת הקשר נובעת בשורה התחתונה מכך שהחברה והתפיסות שלנו לעיתים מכתיבות לנו שצריך לשלם מחיר – גופים שמתמודדים עם המון קונפליקטים בין הצרכים המיניים, העצמיים, הבריאותיים והחברתיים. רבים מגלים שתחושת השלמות וההגשמה מגיעה כשאנחנו מצליחים ליישב בין הרצונות וההגבלות שלנו – ומכאן, תהליך של איזון פנימי. הפסיכולוגיה של קווייקים, גיימרים ומאכילים מזכירה כי העולם אינו שחור ולבן, ולכל אחד יש את הבחירות שלו. סוד ההצלחה הוא לנהל את ההרמוניה בין הרצונות, הבריאות והקשר לסביבה, ולהבין שזהו מסע מתמשך ומעמיק שאינו שונה במהותו מיתר תחומי החיים.

___

עמדנו מול מראה, הוא לבוש בחולצה שהתכוון לזרוק, ובטנו מתנשאת החוצה. שנינו מתרגשים מאוד, ואני מרגיש את הזין שלי חודר דרך המכנסיים. הלב מצפצף, והאווירה מלאת תרגשות. “הולך וגדול…” אני לוחש באוזנו, אוחז ברכות בבטן המיקום והרחבה המאומצת שלו. הוא מחייך רחב יותר, מוכן ורצוני להיכנס לעוד שלב של הקשר הפיזי והנפשי.